אם יעמוד. ר״ל בתפלה ובקשה: משה ושמואל. משה או שמואל ר״ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ״מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם: שלח. אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה:
אנה נצא. להיכן נלך ולתכלית מה: אשר למות. מי שראוי למות בעוונו במיתת דבר יותן למיתה ואשר לחרב וכו׳ כל אחד יעונש בדבר הראוי לו:
ופקדתי. אמנה עליהם ארבעה משפחות ר״ל ארבעה מיני עונשין: לסחוב. דרך הכלבים לגרר הנבלות ממקום למקום: לאכול ולהשחית. העוף לאכול הנבלות והבהמות להשחית ברמיסת הרגל:
לזעוה לכל ממלכות. כולם יחרדו וירעדו שלא יקרה להם כמקרה: בגלל מנשה. ר״ל בעבור שאחזו במעשה מנשה וכו׳: על אשר וכו׳. בעבור אשר עשה מעשיו בירושלים בפרסום לכך למדו ממנו ואחזו בהם:
כי מי יחמול. ר״ל אין מי יחמול עליך ואין מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים לנחמך בבוא הצרה עליך ואין מי יסיר לנטות מדרכו לבוא אליך לשאול בשלומך:
את נטשת אותי. על כי עזבת אותי ותלכי לאחור לפרוש ממני לכן אטה את ידי עליך להכות בך ואשחיתך: נלאתי הנחם. הנה רבות פעמים גזרתי עליך השחתה ואח״ז נחמתי ועתה נלאיתי להנחם על הרעה:
ואזרם. אפזרם בכל ערי הארץ כהמפזר תבואה במזרה שאין כולם נופלים במקום אחד: שכלתי. אף כי שכלתי אותם והאבדתים עכ״ז לא שבו מדרכיהם ולא לקחו מוסר:
עצמו לי. האלמנות שבהם המה מרובות בעיני יותר מחול ימים ר״ל אין אני עושה בהם כמתנקם להיות הכל נחשב לפני למעט כי אדרבה נחשב לפני להרבה ואין בזה שמחה לפני: הבאתי להם. הבאתי עליהם וחוזר ומפרש על אם רצה לומר על ירושלים הבאתי קבוצת בחורים להיות שודד אותם בעת צהרים למען יראה למצוא כל גנזי המטמוניות: הפלתי. השכנתי עליה פתאום קבוצת שונאים ועדת עם המבהילות:
אמללה. כבר גלתה שומרון ועשרת השבטים שגדלה ז׳ משפחות מלכים רשעים והם ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע בן אלה וביתו: נפחה נפשה. היה לה דאבון נפש: בא שמשה. שקעה שמשה כשהיה עוד היום גדול ר״ל הושפל גדולתה במהירות בלא זמנה: בושה וחפרה. והיא יושבת בגולה בבושה וכלימה: ושאריתם. השארית הנשארה מעדת ישראל הם יהודה ובנימין אתן גם אותם לחרב לפני אויביהם:
אוי לי אמי. ירמיה היה מתאונן והיסב הדבור מול אמו ואמר אוי לי אמי אשר ילדתני להיות איש ריב ומדון לכולם כי יריבו עמדי על שאני מוכיחם: לא נשיתי. לפעמים מריבים עם המלוה על שהוא נוגש כסף ההלואה ולפעמים מריבים עם הלוה על שאינו משלם ההלואה אבל אני לא הלויתי להם ולא הם לוו לי ועכ״ז כולם מקללים ומבזים אותי:
אמר ה׳. אמר הנביא ה׳ אמר לי מה אתה חושש על קללתם הריני נשבע אם לא אשאיר אותך לטוב, כל המקללים אותך ימותו וילכו שבי ואתה תשאר לטובה: אם לא. הריני נשבע אם לא בעת בוא הרעה והצרה אעיר אז את לב האויב הוא נבוזראדן להפגיע בך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל ולא יקחך בשבי ביד חזקה כמ״ש אם טוב בעיניך לבוא אתי בוא ואשים את עיני עליך (לקמן מ):
הירוע. וכי אפשר שהברזל מהחרבות שלך ישבר ברזל החרבות שבא מצפון שהברזל חזק מאוד ונחשת מעורב בו המחזיק עוד יותר וכן נאמר הולכי רכיל נחושת וברזל (לעיל ו) ור״ל וכי תחשוב שאתה תתגבר במלחמה מול נבוכדנצר הלא מאד יחזק ממך:
לבז אתן. לו אתן לשללו ולא תקח בעדם מחיר ר״ל לא ישאיר אותך בארצך במחיר האוצרות שיקח כי יקחם דרך שלל: ובכל חטאתיך. כ״ז יהיה בכל חטאותיך שחטאת לה׳ ובכל גבוליך חטאת מבלי מקום נעדר:
והעברתי. אעבור אותך מארצך ללכת עם אויביך בארץ אשר לא ידעת מאז: כי אש. אש החרון תבער באפי ועליכם תשרוף ר״ל עליכם אשפוך את החרון:
אתה ידעת ה׳. את הרעה שעושים לי אנשי ענתות: זכרני ופקדני. זכור בי והשגיח עלי ועשה לי נקמה מרודפי: אל לארך אפך תקחני. ר״ל אל תניחני לאריכות אפך בנקמתי אבל מהרה חושה תנקום נקמתי מהם: דע. תן לב לדעת מה שאני נושא וסובל חרפה בעבורך במה שאני מתנבא בשמך:
נמצאו דבריך. כששרתה עלי רוח הנבואה ונמצאו לי דבריך קבלתים בשמחה כאוכל דבר מה לתאוה וחזר ופירש ויהי דברך לי לששון וכו׳ על כי נקרא שמך עלי אתה ה׳ וכו׳ ר״ל שמחתי היה על כי באה עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה׳:
לא ישבתי. אחר שקבלתי הנבואה לא ישבתי בקבוצת משחקים לשמוח עמהם: מפני ידך. מפני הנבואה הבאה לי מידך ישבתי בדד ויחידי כדרך המצטער כי מלאת אותי נבואות זעם הם הייעודים הרעים מחורבן הבית והגלות העם:
כאבי נצח. ר״ל זה זמן רב אורבים עלי אנשי ענתות: ומכתי אנושה. המכה שעלי היא כאובה מאד ר״ל הם מכאיבים אותי ביותר: מאנה הרפא. ממאנת לקבל רפואה ר״ל אינם חוזרים מרעתם: היו תהיה לי. אתה תהיה למולי כמו מקור מים הנפסק ועוזב הנבואה ולתוספת ביאור אמר מים לא נאמנו שאין מתקיים ומתמיד כי כמו כן חדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי:
לכן כה אמר ה׳. שלא יקופח שכרי וכן אמר אם אתה ישראל תשוב לה׳ ואני אשיבך ר״ל תשובתך תהיה ע״י בגמול זה הבטיחני לומר לפני תעמוד עד עולם ולא תפסוק הנבואה ממך ואם תוציא את מי מן הזוללות להיות אדם יקר אז תהיה כפי כי תתקיים גזרתך כמו גזרתי: ישובו המה אליך. זהו דבר אפשרות שהמה ישובו אליך להיות כשרים כמותך ואל תדאג לילך אליהם בשליחות כי פן תלמוד ממעשיהם להיות כמוהם כי תהיה בטוח בזה:
ונתתיך. אתן אותך מול העם הזה להיות חזק כחומת נחושת בצורה ועם כי ילחמו עליך לא יוכלו לך כי אני אושיעך:
מיד רעים. הם אנשי ענתות: מכף עריצים. החזקים ממך בכח הזרוע וכפל הדבר במ״ש:
